הברייתא בזבחים נא מבאיה דרשה מן ההזכרת השלישית (על ידי הנשיא) של יסוד המזבח, שלפיו בכל הקרבנות שעל המזבח החיצון נשפך שאר הדם על היסוד. הברייתא ממשיכה בשאלה: אולי הדרשה צריכה להיות ששפיכת דם הקרבנות על המזבח החיצון תיעשה רק בצדדים שבהם יש יסוד, כלומר לא על הפינה הדרום־מזרחית, שכן היסוד לא היה שם.

מובאת קושי על ההצעה לדרשה מהמלים שבפסוק. בפסוק כתוב, "אל יסוד מזבח העולה" דבר המרמז שמתייחס לכל הקרבנות על המזבח החיצון ולא רק לעולה. אך קרבן החטאת, שנמצא על המזבח החיצון, מניחים אותו על ארבע הפינות ולא מוגבל לשלוש הפינות שבהן יש יסוד. אם הפסוק רצה להורות על ההגבלה הזו, היה צריך לנוסח "אל יסוד העולה" בהתייחס לעולה הספציפית שבה הדין היה רלוונטי.

הגמרא פותרת קושיה זו בכך שהיא מפרשת את הניסוח הייחודי, הכללת המילה "מזבח"  ללמד שכאשר נשפך הדם על היסוד, הוא נשפך על חלקו העליון של היסוד ולא על קיר היסוד. על פי קריאה זו, השורות הבאות בברייתא של רבי ישמעאל ורבי עקיבא, שאמרו שכל זה יכול להידרש בקל וחומר, נקראות מחדש: הן אינן מתייחסות לדין ששפיכת הדם היא רק על הצדדים שבהם יש יסוד, אלא לדין שהדם נשפך על חלקו העליון של היסוד.

רבי ישמעאל ורבי עקיבא נראים כאומרים את אותו הדבר במלים שונות. רב אדא בר אהבה ורב פפא מציעים כל אחד הבדל אפשרי בין שתי הדעות. רב אדא מסביר שכיוון שרבי עקיבא השתמש בלשון מורחבת לגבי שאר הדם, שאינו מכפר ואינו בא למטרת כפרה, הרי שרבי עקיבא סובר ששפיכת שאר הדם אינה מעכבת. רבי ישמעאל, שאמר רק "אינו מכפר" סובר שהדמים מעכבים. רב פפא דוחה הסבר זה וטוען שאף אחד אינו סובר ששפיכת שאר הדם מעכב. הוא מצמצם את ההבדל לשאר הדם בקרבן העוף, במצוי הדם. רבי ישמעאל סובר שמעכב ור' עקיבא לא.

מביאים ברייתא התומכת בדברי רב פפא, כשהברייתא מראה שרבי ישמעאל אינו סובר ששפיכת השיריים מעכבים. מובא קושי נגד רב פפא, אך היא נפתרת.

רמי בר חמא מביא תנא האומר שעבור חטאתות שמדמם מניחים על המזבח הפנימי, שפיכת שאר הדם על יסוד המזבח היא מעכבת. רבא דוחה את הבנתו של רמי את הברייתא ואת מסקנתו.

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חולקים האם רבי יהודה ורבי עקיבא גם הם שונים בשאלה האם שאר דם החטאות הפנימיות חיוני או לא.